באיחור עצום, סוף־סוף התחילו במנגנון חלוקת מזון ברצועת עזה באמצעות מתחמי חלוקה שמצויים בתוך מעטפת אבטחה צה”לית. יתרה מכך, כל הסימנים מעידים שישראל היא זו שבעצם עומדת מאחורי החברה ה”אמריקאית” שמחלקת את הסיוע. עמית סגל מספר שחלק מהמפעילים האמריקאים כבר למדו לדבר בעברית ואפילו במבטא ישראלי, ודי לחכימא ברמיזא.
ברגע שמתחם החלוקה הראשון התחיל לפעול, מיד היה אפשר לראות את התגובה ההיסטרית של חמאס. השלטון החמאסי משקשק מפחד מכך שצה”ל יפקח על חלוקת הלחם והמים, משום שמהלך זה ישמוט מידיו את השליטה האזרחית ברצועה וישלול ממנו הן מקור הכנסה מרכזי והן אמצעי לגיוס צעירים נוספים לשורותיו. ועכשיו כ־ו־ל־ם – המערכת הפוליטית, מערכת הביטחון והשופרות של מערכת הביטחון באמצעי התקשורת – תומכים באופן נלהב בחלוקת המזון בפיקוח צה”לי.
בעצם, עכשיו מסתבר שמאז ומעולם כולם תמכו בכך שצה”ל יפקח על חלוקת הסיוע – אבל האמת היא הפוכה. מאז ינואר 2024 אני מדבר וכותב באובססיביות על כך שישראל חייבת להקים מנגנון לחלוקת לחם ומים לאזרחי הרצועה בפיקוח צה”לי הדוק, וזאת כצעד הכרחי למיטוט השלטון האזרחי של חמאס ולהחלשת כוחו הצבאי. לא הסתפקתי רק בדיבורים, אלא ניסיתי לשכנע בכירים במערכת הפוליטית בחיוניות של מהלך זה, ובאמצעות אדם שמקורב מאוד לנתניהו הצלחתי להניע את רה”מ לבדוק את הנושא מול מתפ”ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים) במהלך השנה הקודמת.
אולם לכל אורך המלחמה מערכת הביטחון התנגדה בכל תוקף לכל מנגנון חלוקת סיוע בפיקוח צה”לי, אפילו אם מדובר רק במעטפת אבטחה צה”לית לגוף המחלק את המזון בפועל. מערכת הביטחון אף לא בחלה בהדלפות ובפרסום דיסאינפורמציה כדי לסכל מהלך זה – וביבי שב והתקפל מול ההתנגדות הזו. בראש המתנגדים למנגנון חלוקה בפיקוח צה”לי עמדו שניים: שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט והרמטכ”ל לשעבר, הרצי הלוי.
במשך חודשים ארוכים קידם הצמד גלנט־את־הרצי שלל תוכניות “היום שאחרי” להחלפת השלטון האזרחי של חמאס ולחלוקת הסיוע בדרך עוקפת חמאס, וזאת כחלופה למנגנון בפיקוח צה”לי. חלק מהתוכניות האלו התבססו על גורמים מקומיים כמו למשל תוכנית שלטון החמולות ותוכנית הסוחרים העזתים (הידועה גם כפיילוט “עזה צפון”), וחלקן התבססו על כוחות חיצוניים כגון תוכנית הכוח הרב־לאומי.
אבל כל התוכניות של גלנט־הרצי, ללא יוצא מן הכלל, נחלו כישלון חרוץ משום שהן ניסו לדלג מעל שלב חיוני בדרך למיטוט השלטון האזרחי של חמאס ולהשמדת יכולתו הצבאית. בלי השלב המקדים של כיבוש הרצועה כולה והקמת מנגנון בפיקוח צה”לי לחלוקת לחם ומים לאוכלוסייה, פשוט לא ניתן להכריע את חמאס ולהשיג את מטרת המלחמה המרכזית.
אף שמדובר במוסכמה צבאית ידועה, שגנרלים אמריקאים בולטים שבו והדגישו אותה בפני מקביליהם הישראלים, גלנט והרצי פשוט לא הצליחו להפנים זאת, אפילו אחרי שכל אחת מתוכניות “היום שאחרי” שלהם התרסקה אל קרקע המציאות. ראשי חמולות שניהלו שיחות עם מערכת הביטחון הוצאו להורג על ידי חמאס, ואף מדינה ערבית או מערבית לא הסכימה לשלוח כוחות לתוך הרצועה כל עוד חמאס לא הוכרע צבאית (על מה שקרה עם הסוחרים העזתים ראו בהמשך).
בשורה התחתונה, ההתנגדות העזה של גלנט והרצי להקמת מנגנון חלוקת סיוע בפיקוח צה”לי ושורת התוכניות הכושלות שקידמו במקום, רק הבטיחו שחמאס יוכל להשתלט באין מפריע על הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה, ולמכור אותו לעזתים לכל אורך המלחמה – דבר שהניב לו יותר מחצי מיליארד דולר, שבאמצעותם הוא היה יכול לגייס לוחמים חדשים ולהמשיך לממן את תעשיית הנשק המקומית שלו.
איזה “מחיר דמים”?
בשנה וחצי האחרונות היו במערכת הפוליטית כמה יחידי סגולה שדיברו על הקמת מנגנון חלוקת מזון ומים ו/או ממשל צבאי, אבל גלנט והרצי פעלו לסכל זאת בכל פעם. במאי 2024 כינס גלנט מסיבת עיתונאים כדי להביע התנגדות פומבית נחרצת לממשל צבאי. ימים ספורים לאחר אותה מסיבת עיתונאים אמר גלנט בקבינט שהקמת ממשל צבאי בעזה תצריך ארבע אוגדות והארכה של השירות הסדיר לארבע שנים.
בנובמבר 2024, זמן קצר אחרי הדחתו ממשרד הביטחון, תקף גלנט את הממשלה בפומבי על כך שדנה בתוכנית להכנסת חברות אמריקאיות לרצועה כדי לחלק מזון לעזתים במעטפת אבטחה צה”לית (כלומר, התוכנית שמיושמת עתה). כשראש הממשלה ביקש ממתפ”ש לבדוק את ההיתכנות של ממשל צבאי, הרמטכ”ל ומפקד פיקוד הדרום מיד שלחו אליו משלחת כדי להוריד אותו מהרעיון – ונתניהו שוב התקפל.
במאי בשנה שעברה הודלף “מסמך” של מערכת הביטחון שבו נטען שממשל צבאי יצריך חמש אוגדות ויעלה 20 מיליארד שקל בשנה. זה הנוהל הרגיל של מערכת הביטחון כאשר היא נדרשת לעשות דבר שהיא אינה מעוניינת לעשות – להנפיק תסריטי אימה מנותקים מהמציאות כדי להרתיע את הדרג המדיני.
רוצים הוכחה לכך שאלו מספרים מומצאים שאין שום עבודת מטה מאחוריהם, ושמערכת הביטחון שלפה אותם מהשרוול רק כדי לסכל הקמה של מנגנון חלוקת סיוע בפיקוח צה”לי? ימים אחדים אחרי הפרסום של “המסמך” הדליפה מערכת הביטחון שהממשל הצבאי יעלה 60 מיליארד שקל בשנה, בספטמבר 2024 היא הדליפה שזה יעלה 40 מיליארד שקל בשנה, ובדצמבר היא כבר דיברה על 25־30 מיליארד שקל בשנה.
גלנט היה מי שהוביל את הפצת השקרים נגד התוכניות לחלוקת מזון בפיקוח צה”לי, כשהרצי מחרה־מחזיק אחריו עם הדלפות שקריות על “חמש אוגדות” ועלות של עשרות מיליארדי שקלים. ועכשיו, שר הביטחון לשעבר שוב משקר כשהוא מנסה לזקוף לזכותו את ההצלחה (החלקית) של התוכנית שמופעלת עתה.
גלנט גם טוען שבפברואר 2024 הציג לקבינט תוכנית לפיתוח מנגנון לחלוקת סיוע לאזרחים בעזה באמצעות גורם זר כדי למנוע מחמאס להשתלט עליו. זה שקר וכזב. בפברואר אשתקד קידם גלנט את פיילוט הסוחרים העזתים (שכאמור נכשל כישלון חרוץ). בחודשים שלאחר מכן הוא התנגד באופן אובססיבי לקידום התוכנית שמופעלת כעת. ארז וינר כתב בתגובה לכזבים האלו כי תוכנית דומה לזו שמופעלת עתה קודמה בפיקוד הדרום, אך גלנט והרצי התנגדו לה. אבל לא צריך ללכת רחוק, משום שגלנט עצמו דיבר גלויות נגד התוכנית שמיושמת עתה. הוא הסביר שאת “מחיר הדמים” של אבטחת החברה האמריקאית שתחלק את הסיוע “ישלמו החיילים ותשלם מדינת ישראל לאור סדר עדיפויות לקוי שיביא להזנחת משימות ביטחוניות חשובות יותר”.
אגב, גלנט “שכח” להזכיר את מחיר הדמים הגבוה מאוד שחיילינו שילמו על הכישלון של הרצי ושלו למוטט את שלטון חמאס בגלל ההתנגדות האווילית וקשת העורף להקמת מנגנון לחלוקת הסיוע בפיקוח צה”לי. השניים אשמים גם בכך שהכוח הצבאי של חמאס טרם הושמד בגין התעקשותם האווילית לא פחות על אסטרטגיה של “כניסה ויציאה”, שאפשרה לחמאס לשקם את כוחו ולהתבסס מחדש בכל מקום שצה”ל יצא ממנו. שר הביטחון ישראל כ”ץ והרמטכ”ל אייל זמיר שינו גם זאת, ועתה צה”ל לא נסוג ממקומות שהוא משתלט עליהם.
השילוב בין שינוי תוכנית המלחמה לבין הקמת מנגנון הסיוע החדש יוצר התחלה של סיכוי למיטוט חמאס הצבאי והאזרחי, אף שזה כנראה מאוחר מדי – בגלל ההחלטות האסטרטגיות האוויליות שקיבלו גלנט והרצי עד שסיימו את תפקידם. חשוב להזכיר שגם נתניהו נושא באשמה מרכזית משום שהוא גיבה את תוכניות “היום שאחרי” של גלנט־הרצי וכך גם חבר קבינט המלחמה בני גנץ (עד שעזב את הממשלה).
הדהוד במצח נחושה
למרבה הצער, גלנט והרצי קיבלו סיוע נרחב מהתקשורת לפעולות הסיכול שנקטו נגד הקמת מנגנון חלוקת סיוע בפיקוח צה”לי. הכתבים הצבאיים והפרשנים באולפנים הדהדו את המסרים השקריים של השניים בלי הרף (בנושא חלוקת הסיוע ובנושאים אסטרטגיים אחרים). כלומר, האנשים שאמורים לתווך לציבור את המציאות מעלו בתפקידם והפכו לדוברים בהתנדבות של ראשי מערכת הביטחון. מתוך אלו, שניים בולטים לרעה במיוחד – הכתב הצבאי ניר דבורי והפרשן המדיני נדב איל, ששימשו במלחמה כשופרות על מלא של שר הביטחון לשעבר ושל הרמטכ”ל לשעבר.
זכורה לרעה הכתבה המבישה של איל מיוני 2024 (שככל הנראה מבוססת על מידע בעילום שם שנמסר לו על ידי גלנט והרצי), שבה הועבר המסר כי “סיום המלחמה בדרום איננו עניין עבור בכירי מערכת הביטחון. כבר יותר מחודש שצה”ל אומר לקבינט שהכרעת הזרוע הצבאית של חמאס קרובה מאוד”. שנה אחרי, קשה לדעת אם לצחוק או לבכות למקרא הדברים.
בכל פעם שמערכת הביטחון רצתה להדליף שקר כלשהו לצורך תעמולה פנימית, דבורי מיד התגייס או גויס לעשות זאת בשלומיאליות גסה. כך, למשל, לפני שנה, כשצה”ל יצא בפעם השלישית מג’באליה, הסביר דבורי כי יש “מאמץ עצום של מערכת הביטחון להוביל לראשונה פיילוט הומניטרי בצפון הרצועה” – אבל גלנט הוביל לפחות שלושה “פיילוטים” מסוגים שונים בחודשים שלפני כן (פיילוט הסוחרים העזתים היה הגדול שבהם; אך כולם נכשלו כישלון חרוץ). ביולי 2024 הסביר דבורי כי רצועת עזה “עברה פירוז בכוח” וכי פירוק הזרוע הצבאית של חמאס “כמעט והושלם”…
יש עוד הרבה דוגמאות, אבל עתה, לאחר הקמת המנגנון שגלנט והרצי עשו ככל שלאל ידם לסכל, הצמד דבורי־איל הגיע לשיא חדש של התבזות. השבוע דיבר דבורי על חלוקת המזון דרך החברה האמריקאית באבטחה צה”לית ואמר את הדבר המדהים הבא: “היה אפשר לעשות את זה לפני יותר משנה, כשמערכת הביטחון כולה עמדה על הרגליים ואמרה שחייבים לעשות את זה”.
במהלך המלחמה שמעתי הרבה מאוד שקרים מצד השופרות של מערכת הביטחון בתקשורת, אבל זהו הגס והבוטה מכולם. מעבר לכך שמערכת הביטחון עמדה על הרגליים כדי לסכל את המנגנון המדובר (והזכרתי את הדברים המפורשים ששר הביטחון הקודם אמר נגד התוכנית), הרי דבורי עצמו הדהד את התנגדותו של גלנט: “מה שמציע כאן ראש הממשלה זה להביא חברה אמריקאית. מה הבעיה בחברה האמריקאית הזו? שמי שיפתח לה את הדרך, מי שיאבטח אותה בסוף מסביב, זה עדיין חיילי צה”ל. זאת אומרת שנכון שהם ייגעו בשקי האורז, אבל את כל המעטפת נותן הצבא, ולבסוף זה לא מתכתב עם התוכנית שמערכת הביטחון חושבת שנכון היה לעשות… אנחנו צועדים לנקודה שבה אנחנו עלולים להגיע למקום שאין בו תכלית וזה לא נכון ומסוכן, ומשאיר משאבים שצה”ל צריך למקומות אחרים, כפי שאמר שר הביטחון הקודם, בהקשר הזה של השליטה ברצועה”.
אני לא יודע מה יותר מדהים, השפל שדבורי מוכן לרדת אליו כדי לשפרר את שר הביטחון הקודם, או זה שהוא חושב שהוא יכול לשקר כך במצח נחושה בשידור ושאף אחד לא יתפוס אותו בכזביו.
הסוחרים נכנעו לחמאס
איל צייץ באקס (לשעבר טוויטר) כי מופצת “בדיה” שמערכת הביטחון חסמה את חלוקת הסיוע לפלסטינים במנגנון שונה מהכנסת המשאיות (שעליהן חמאס משתלט), והזכיר, כדוגמה למנגנון שונה כזה, את תוכנית הסוחרים העזתים (פיילוט “עזה צפון”) של גלנט. איל הוסיף וטען שתוכנית “עזה צפון” “נבנתה תוך התנגדות חריפה של נתניהו, שגם טרח לסכל אותה, וכשנכשלה יצא לתדרוכים שאין טעם בכלום אלא רק אחרי ניצחון מוחלט על חמאס”. בשורת הטענות הזו של איל אין אפילו מילה אחת של אמת. איל גיבב כמה שקרים יחדיו, כדי לשפרר את הכישלון הנורא של גלנט והרצי במניעת ההשתלטות של חמאס על הסיוע במשך כל תקופת כהונתם במלחמה – וכדי להעביר את כל האשמה בכישלון לנתניהו. הבה נעבור שקר־שקר.
תוכנית “עזה צפון” לא קשורה לתוכנית חלוקת הסיוע הנוכחית ולא דומה לה בשום צורה. כך תיאר איל עצמו את המנגנון בתוכנית “עזה צפון” בכתבה מפברואר 2024: “(הסיוע) יגיע ישירות לסוחרים פלסטינים, שיאובטחו על ידי כוחות מקומיים חמושים”. בתוכנית המיושמת עתה ברצועה – תוכנית שהממשלה קידמה על אף התנגדותם העזה של גלנט והרצי – הסיוע מגיע למתחמי חלוקה שמופעלים על ידי חברה אמריקאית (שישראל עומדת מאחוריה) ושמצויים במעטפת אבטחה צה”לית. איל בונה על כך שהציבור אינו בקיא בפרטים האלו כדי להוליך אותו שולל.
השקר השני הוא שנתניהו התנגד לתוכנית. ראש הממשלה לא רק שלא התנגד לתוכנית “עזה צפון” אלא אישר לגלנט לקדם אותה, היא אושרה בקבינט המלחמה, ופיילוט “עזה צפון” רץ ברצועה במשך כמה חודשים. השקר הנוסף, ואולי הבוטה מכולם, הוא שנתניהו סיכל את התוכנית. האמת היא שמי שעצר את התוכנית היה צה”ל עצמו, ומעשה שהיה כך היה: פיילוט “עזה צפון” הופעל כאמור במשך כמה חודשים. מערכת הביטחון דאגה להעביר את הסיוע ישירות לסוחרים העזתים כדי שחמאס לא ישתלט עליו ויגזור קופון ממכירתו לאוכלוסייה העזתית. אולם הסוחרים שקיבלו את הסחורה דרך ישראל שילמו מס לחמאס על מכירת הסיוע לעזתים.
כמובן, אין בכך שום דבר מפתיע כי התוכנית של גלנט התעלמה מהעובדה שחמאס שולט בשטח, ואפילו אם הסוחרים העזתים לא היו רוצים לשלם את המס לחמאס, בלי אבטחה של צה”ל הם לא היו מעיזים לעשות זאת. אחרי חודשים מספר, כשצה”ל נואש מכך שחמאס עושה הון עתק מהתוכנית ה”גאונית” של גלנט, הוחלט להפסיקה.
השקר האחרון הוא שנתניהו יצא לתדרוכים, שבהם נאמר כי “אין טעם בכלום, אלא רק אחרי ניצחון מוחלט על חמאס”. האמת המרה היא שנתניהו המשיך לגבות גם את התוכניות המנותקות מהמציאות האחרות שגלנט והרצי קידמו לאורך המלחמה. נתניהו נושא באחריות מרכזית לכך שישראל כשלה במיטוט שלטון חמאס, אבל לא כיוון שהוא סיכל את התוכניות ההזויות של גלנט, אלא כיוון שהוא לא סיכל אותן, ואף אִפשר לו להמשיך למנוע את הפתרון היחידי למיטוט השלטון האזרחי של חמאס – מנגנון לחלוקת לחם ומים בפיקוח צה”לי.
יואב גלנט הוא שר הביטחון הגרוע ביותר בתולדות מדינת ישראל, וההיסטוריה תזכור אותו ככזה. אבל חשוב לזכור לגנאי גם את השופרות של מערכת הביטחון, ובעיקר את ניר דבורי ונדב איל, שמכרו את האתיקה העיתונאית שלהם – אם מאהבת ההדלפות שקיבלו בנדיבות ממערכת הביטחון ואם משנאת ראש הממשלה. מבחינתי, דבורי ואיל סייעו בנאמנות למאמציהם של גלנט והרצי למנוע מנגנון חלוקת מזון ומים בפיקוח צה”לי, וזה מה שאִפשר לשלטון חמאס לשרוד עד עתה.