חג השבועות, זמן מתן תורתנו, מציין את כינון הברית של עם ישראל עם אלוהיו ומהווה נקודת מפנה בהיסטוריה שלנו כעם. מעמד הר סיני והענקת התורה שינו את מהלך הציביליזציה היהודית והפכו אותה לזהות תרבותית, דתית והומניסטית. עברנו ממשפחות שמוצאן מהאבות והאמהות לשבטים שיצאו מעבדות מצרים ונעשו בני חורין בזכות חוקה מוסרית, שהיא התורה.
כשם שהתורה כוננה אותנו כעם בהיסטוריה, כך מגילת העצמאות של מדינת ישראל כוננה אותנו כעם ריבוני. מגילת העצמאות מהווה ברית קדושה, ברית חברתית ומוסרית שמעניקה למדינת ישראל את אופייה הדמוקרטי והיהודי. אומנם, ערכי התורה ממשיכים לעצב את זהותה היהודית של המדינה, אך אין התורה יכולה לשמש כחוקה הלאומית, שכן בכך נהפוך את מדינת ישראל מתשתית דמוקרטית לתיאוקרטיה.
גם עם ההשראה הנובעת מהתורה, מדינת ישראל זקוקה ל”חג שבועות, מתן תורה” מחודש – ברית העצמאות של ״אחדות בתוך גיוון״. היא זקוקה למעמד ״הר סיני״ עכשווי שיביא לחוקה לאומית המעוגנת בערכים יהודיים, אך כוללת את מאפייניה של מדינה מודרנית: הפרדת רשויות, ייצוג דמוקרטי פלורליסטי, כיבוד זכויות המיעוטים, חופש הפרט וזכויות האדם.
אם מדינת ישראל היא ההמשך של שלשלת הזהות שלנו – מאבות ואמהות לשבטים, לעם, לאומה ולמדינה – אנו זקוקים לברית מתחדשת, שתאחד אותנו, תרפא את פצעינו ותגבר על שנאת החינם שמרחיקה אותנו מאותו רגע מכונן שבו היינו כאיש אחד בלב אחד, במעמד הר סיני. אחדות איננה אחידות – אחדות היא היכולת לחיות יחד בגיוון וליצור חברה חיה, יצירתית, פלורליסטית, שיש בה מקום לכלל אזרחי ישראל, לכל תושבי הארץ, ולשלום המיוחל עם שכנינו.
יהי רצון שבחג השבועות הזה נחדש ימינו כקדם, נחדש את התקווה – תקווה שנצא מהחושך, מהשסע הפנימי, מהפוגרום של שבעה באוקטובר, מהטראומה שממשיכה ללוות אותנו, מהציפייה לשובם עכשיו של כל החטופים, ולשובם הבטוח של חיילינו. הברית החברתית החדשה תוליך אותנו לחוקה שלפיה יוכל כל אחד לחיות בדרכו, ברוח ערכי מגילת העצמאות. זו התורה של המדינה, זהו מעמד הר סיני של ימינו. נחתור ונגיע לזהות לאומית יהודית ללא לאומנות, למדינה דמוקרטית ללא תיאוקרטיה ולקיום הציווי בין כל יושבי תבל, ״ואהבת לרעך כמוך״.