יצחק בריק על תמונת המצב של הידרדרות היחסים בין ישראל למצרים

מאז פרוץ מלחמת “חרבות ברזל”, אנו עדים להחרפה מדאיגה ביחסים בין ישראל למצרים. מצב זה הגיע לכדי כך שמצרים החליטה שלא לשלוח שגריר לישראל, ובעקבות זאת גם ישראל לא תשלח שגריר למצרים. למעשה, מצרים נוטשת את הסכם השלום עם ישראל מבלי להצהיר על כך בגלוי, ומפנה לנו עורף.

יתרה מכך, מצרים לא רק שאינה מכבדת את הסכם השלום עם ישראל, אלא היא אף יוצרת קשרי עבודה, הכוללים רכש אמצעי לחימה ותרגילים צבאיים משותפים, עם המדינות הנחשבות לאויבותיה הגדולות ביותר של ישראל. כיום, מצרים מחזיקה בצבא הגדול והחזק ביותר במזרח התיכון, ולישראל אין כל מענה לכך, במקרה שמצרים תחליט לצאת למלחמה נגד ישראל.

במהלך עשרים השנים האחרונות, צה”ל קיצץ שש אוגדות לוחמות, אלפי טנקים, 50% מאגדי הארטילריה, חטיבות חי”ר וההגמ”ר, גדודי הנדסה ויחידות איסוף מודיעין, ואלפי אנשי קבע. כמו כן, קיצור שירות החובה לגברים הוריד את כמות הלוחמים הסדירים באופן משמעותי, וזוהי רק רשימה חלקית של הקיצוצים שבוצעו. גודלו של צבא היבשה היום בצה״ל הוא שליש מגודלו של הצבא שהיה לנו לפני עשרים שנה.

בעקבות זאת, לצה”ל אין כיום כוחות מספקים להציב על הגבול המצרי הן בשגרה והן בעת מלחמה. צה”ל אינו מסוגל להגן מפני התקפה מצרית, ובוודאי שאינו מסוגל לתקוף את הצבא המצרי. אנו ממשיכים לחיות על זמן שאול ועל ניסים, שלצערינו לא תמיד מתממשים.

הצבא המצרי: נתונים מדאיגים

לצורך הבנת גודל הבעיה שבפניה אנו ניצבים, חשוב להבין כמה פרטים על אודות הצבא המצרי, וכיצד ישראל עד עצם היום הזה אינה מתייחסת למציאות העגומה המתפתחת נגדנו ומעלימה עין:

• גידול משמעותי בכוח האדם ובאמצעי לחימה, הצבא הסדיר המצרי גדל בשנים האחרונות ב-30%.
• הרחבת תשתיות צבאיות: נבנו על ידי המצרים תשתיות לאחסון טנקים, ארטילריה, ציוד מכני הנדסי (צמ”ה) ועוד. תשתיות אלו גדלו בשנים האחרונות מ-300 אלף מטר רבוע ל-2.5 מיליון מטר רבוע, דבר המעיד על הגדלת הצבא המצרי בקצב מסחרר.
• הכנות לנשק לא קונבנציונלי: מסרטונים שמפרסמים המצרים עולה כי הם מכינים למלחמה עם ישראל נשק כימי ונשק ביולוגי, במפעל יחסית חדש שניתן לראותו מצילומי לוויין.
• ניתוח כוונות מול פוטנציאל: צה”ל מכין את עצמו למלחמה על פי ניתוח כוונות האויב, ולא על פי הפוטנציאל של האויב.
• הפרות הסכם השלום בסיני: בהסכם השלום עם המצרים סוכם כי מותר למצרים להחזיק בסיני דיוויזיה ממוכנת, בתוספת חטיבת טנקים נוספת, בסך הכל 47 גדודים מכל הסוגים ו-300 טנקים. לאורך כל השנים מאז חתימת ההסכם, המצרים מפירים את הסכם השלום. כיום הם מחזיקים בסיני כ-180 גדודים מכל הסוגים, פי ארבעה ממה שסוכם בהסכם השלום, כלומר ארבע דיוויזיות בתוך סיני.
• פריסת כוחות בניגוד להסכם: בהסכם השלום עם המצרים נחתם שהדיוויזיה הממוכנת היחידה שמותר להחזיק בתוך סיני תוכל לפרוס את כוחותיה עד 60 ק”מ מתעלת סואץ. בניגוד להסכם, היום מחזיקים המצרים ארבע דיוויזיות בתוך סיני, כאשר כוחות גדולים נמצאים בעומק סיני מעבר ל-60 ק”מ, כמו באל-עריש ואפילו בקרבת הגבול עם רפיח.
• הכנות ודאיות למלחמה: באופן ודאי, המצרים מתכוננים למלחמה מול ישראל. הדבר מתבטא גם בסלילת אוטוסטרדות ובניית בונקרים לתחמושת, דלק ומזון, מנחתים למסוקים ועוד בתוך סיני.
• כיסוי מודיעיני לקוי וטעויות בתפיסה:
   * כיסוי מודיעיני על סיני ומערב התעלה: הכיסוי המודיעיני על סיני נעשה על ידי 12 אזרחים עובדי צה”ל, שלא קיבלו שום הכשרה. בראשם עומד סגן אלוף בקבע. כל אנשי המודיעין שמספרם מאות עוסקים בגזרות אחרות, כולל הטובים שבהם, וכמעט שאינם מתייחסים למה שקורה בסיני וממערב לתעלת סואץ.
  * אין כיסוי מודיעיני באופן מוחלט על הנעשה במצרים מקו התעלה ומערבה. לכן, אין שום מעקב של המודיעין של צה”ל אחר התעצמות הצבא המצרי בכל התחומים, הן מבחינת אמצעי לחימה מכל הסוגים והן מבחינת תשתיות חדשות, כולל מפעלים המשמשים את הצבא המצרי. צה”ל נמצא בערפל קרב לגבי כל הנעשה בצבא מצרים.
• איום שאינו מרתיע: האמירה שרבים בישראל ובצבא משתמשים בה – שאין מה לחשוש שהצבא המצרי יצא להתקפה על מדינת ישראל, מהסיבה שמקבלי ההחלטות במצרים יודעים היטב שמדינת ישראל יכולה להרוס את סכר אסואן על הנילוס, ואז אגן הנילוס יוצף ועשרות מיליוני מצרים יאבדו את חייהם – זו אמירה שאין לה שום בסיס איתן (ולא אפרט). ניתן רק לומר כי “האיום” הזה על המצרים לא ירתיע אותם ולא ימנע מהם להתחיל במלחמה כנגד ישראל.

כוחו של הצבא המצרי כיום:

• סד”כ הצבא המצרי: מונה כיום כ-16 דיוויזיות ממוכנות ושריון.
• טנקים: כ-4,000 טנקים.
• כלי טיס: מאות מטוסים.
• חיל ים: חיל ים חזק מאוד.

המלצה: מינוי קצין מודיעין לרמטכ”ל

יש צורך למנות קצין מודיעין (קמ”ן) לרמטכ”ל באופן קבוע, ולא לסמוך רק על ראש אמ”ן, שראשו נמצא גם מול הממשלה ופחות מעניין אותו בנק המטרות, התשתיות ואמצעי הלחימה שבמדינות אויב. בנוסף, הוא פחות זמין למפגשים יום יומיים לעדכון הרמטכ”ל בכל הגזרות.

כולנו קיווינו שהרמטכ”ל החדש, אייל זמיר, יגיע כדי לשקם את הצבא ולהגדיל את כוחו, במטרה שישראל תוכל לעמוד איתן בכל גבולותיה: מול סוריה וטורקיה ברמת הגולן, מול חיזבאללה בלבנון, מול הטרור המתעצם בגבול ירדן שהאיראנים בונים לאורך 400 ק”מ בגבולנו המזרחי, מול המצרים, מול רצועת עזה, ומול הטרור הגובר ביהודה ושומרון.

במקום להתמקד בביטחון ישראל מפני האיום הקיומי המרחף מעליה, המליץ אייל זמיר לראש הממשלה להמשיך במלחמה נגד החמאס במבצע “מרכבות גדעון”. הוא הבטיח שיוכל להכריע את החמאס ולשחרר את החטופים. אולם, לא רק שצה”ל לא ישיג את מטרותיו וייכשל כישלון חרוץ מול החמאס, אלא שהוא גם אינו משקם את עצמו מול איומים עתידיים, החמורים פי אלף מהאיום של החמאס. בכך, הוא מסכן באופן ישיר את אזרחי ישראל.