שופט העליון נעם סולברג הורה ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה להגיב עד יום לאחר פרישת רונן בר מראשות השב”כ לעתירה של משפחות שכולות וקרובי משפחה של חטופים, בה נדרש בג”ץ לפסול את חוות הדעת של היועמ״שית, לפיה נאסר על נתניהו למנות ראש שב״כ.
העותרים טוענים כי בפסק הדין שניתן בעתירה בעניינו של רונן בר, בג”ץ נמנע במכוון מלהטיל מגבלות על הממשלה ועל ועדת גרוניס בנוגע למינוי ראש חדש לשב”כ – וזאת, אף שהוציא צו ביניים שהקפיא את המינוי במהלך הדיונים. לטענתם, מאחר שפסק הדין לא כלל מגבלות, חוות הדעת שניתנה לאחר מכן שגויה מבחינה משפטית ודינה בטלות.
לטענת העותרים, בג”ץ נשען בפסק הדין על מצב תיאורטי בלבד – שכן בר הודיע על התפטרותו, ולכן לא היה מקום לעסוק במינוי מחליפו במסגרת הפסק. אם כוונת בג”ץ הייתה לכלול גם את סוגיית המחליף, נכתב בעתירה, ניתן היה להכריע בכך במפורש – ולכן גם מהטעם הזה חוות הדעת המאוחרת אינה תקפה.
עוד נטען כי היועצת המשפטית לממשלה, עו”ד גלי מיארה, “ניהלה הליך אדוורסרי במשך חודשים ארוכים נגד הממשלה שלה היא מייעצת”, אולם לאורך כל הדרך נמנעה מלטעון שנתניהו מנוע ממינוי מחליף לבר – להבדיל מסוגיית הדחתו. לפיכך, טוענים העותרים, העלאת הטענה הזו בשלב זה נגועה בשיהוי כבד, ובהרב-מיארה עצמה יצרה השתק מלהעלות אותה.
לדברי העותרים, מחדלים אלו של מיארה ושל גיל לימון “מתרחשים אל מול צורך ביטחוני לאומי ראשון במעלה למנות בדחיפות ראש שב”כ קבוע”, וזאת “בעיצומה של מלחמה רב-זירתית מורכבת ביותר, כאשר כל דחייה עלולה לעלות בחיי אדם ובנזק בלתי הפיך לביטחון המדינה”.
עוד נכתב כי חוות הדעת של מיארה ניתנה בניגוד עניינים, וכי ההנחיות שנקבעו בה לוקות בחוסר סבירות קיצוני, נגועות בשיקולים זרים וניתנו תוך הפליה, שרירותיות, וניגוד עניינים במספר רבדים – והכל בניגוד לחובת הרשות לפעול בהגינות, במהירות הראויה ועל בסיס תשתית עובדתית ונימוקים ענייניים.