שכונת נווה שאנן בתל אביב, לא בכדי “זכתה” לכינוי “החצר האחורית” של אחת הערים הגדולות בישראל, כזאת שהוזנחה במשך שנים רבות וגם טיפולי הקוסמטיקה שבהם זכתה לאור עתירה שהוגשה לבג”צ על ידי התושבים, לא הובילו עדיין לשינוי המיוחל אם כי אי אפשר להתעלם מהשיפור שנרשם, לצד הדרישה להמשכיות בטרם תוגש עתירה נוספת כפי שרומז מוטי כץ, מפעילי התושבים שהוביל את העתירה.
“לראש עיריית תל אביב נוח להתעלם מהשכונה והוא אמר את זה בקולו. לדבריו הוא לא רוצה שהתופעות הרעות מכאן ינדדו לו לאזורים אחרים. במילים אחרות אנחנו כבר התרגלנו לכל הרפש אז למה שיסתכסך עם תושבי צפון תל אביב? אני רוצה להאמין שהתופעה שהחלה לפני כשנתיים עם ההתחדשות העירונית לא תיבלם על ידי העירייה וכך נראה פה יותר ויותר תושבים חזקים ואיכותיים שיוכלו להצעיד את השכונה קדימה ואז רון חולדאי יעשה להם חשבון. לא יכול להיות שמעבר לכביש שלנו במרחק הליכה יש את מגדלי היוקרה ואנחנו בתוך הפקרות מוחלטת גם אם מחירי הנדל”ן קפצו פה בעשור האחרון פי חמש”, אומר כץ.
“אני רכשתי את הבית שלי בגודל 50 מ”ר לפני כעשור בחצי מיליון ש”ח היום הוא שווה כ–2.5 מיליון והוא רק יעלה” אמר. “אנשים נבונים שירכשו פה דירות יובילו למהפכה וגם יעשו לא מעט כסף. בינתיים אנחנו ממשיכים להתמודד עם הזונות שעוד נותרו כאן ובעיר תחנות הסמים שפזורות בכל פינה ובאין מפריע”.
“יש פה תשע משפחות מהמגזר, חלקן מהדרום וחלקן מהמרכז והצפון שהשתלטו ממש על אזורים שונים בשכונה, כל אחד בטריטוריה שלו והם מתנהלים בתחום הסמים באופן גלוי למדי. השכונה שקטה מבחינת תנועה ביום יום לכן קל לזהות את הפעילות שלהם”.
“אפילו ליד בית הכנסת שאליו השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הגיע אחרי הזכייה שלו, בצמוד אליו מתנהלת תחנת סמים פעילה וערה והמשטרה גם אם רואים אותה פה ושם עדיין זה לא מספיק כי כראיה זה ממשיך להתנהל מתחת לאף שלנו התושבים. העירייה, לא עושה פה כלום וזה יתפוצץ לה בפנים”.
“נדמה שהעתירה שהגשנו הזיזיה לא מעט וכל עוד היא התנהלה גם העירייה וגם המשטרה השקיעו בפעילות כאן ומעט בניקיון ופיתוח אבל יש הרבה גופים נוספים שמתעלמים מקיומה של השכונה, כמו משרדים ממשלתיים, הפנים, הרווחה, החינוך, התרבות . משרדים שעם כל אחד מהם יעשה את המוטל עליהם נזכה לשיפור המיוחל”.
נציין כי בראשית החודש, החליטו שופטי העליון נעם סולברג, דוד מינץ ויעל וילנר, בתום שלוש שנים וחצי של דיונים, ואחרי שעקבו אחרי פעילויות העירייה והמשטרה תוך ששמעו את השר לביטחון לאומי מתחייב להורות על הגברת האכיפה ואת העירייה שטענה תחילה כי דין העתירה להימחק שהיא מתחייבת לביצוע שיפורים מהותיים, למחוק את העתירה לאחר שלטענתם מיצתה את עצמה בהליך האמור.
אלא שבהחלטתם פסקו השופטים בצעד חריג למדי. “מבלי להקל ראש במצב השורר בשכונה ובתסכולם של העותרים, ניכר כי חל שיפור משמעותי במאמצי האכיפה מצד המשיבים (העירייה והמשטרה – א.ח), וכי קיימת מחויבות להמשך אכיפה ונקיטת אמצעים שונים בתחומים שונים לשם שיפור אופיו של המרחב הציבורי והגברת הביטחון האישי של תושבי השכונה”.
“אכן אין חולק כי טרם הגיעה העת לברך על המוגמר, אולם בשים לב למחויבותם של המשיבים ולמאמצים הרבים ננקטו וננקטים על ידם, וחזקה עליהם כי ימשיכו בכך ללא לאות – אין עוד מקום להותיר את העתירה על כנה”.
עוד הוסיפו השופטים בצעד חריג. “העתירה נמחקת אפוא. בנסיבות העניין ובשים לב להצדקה בהגשת העתירה ולתרומתה לשיפור האכיפה בשכונה משיבים ר’ ו – 2 (ראש עיריית תל אביב ועיריית תל אביב – א.ח) ישאו בהוצאותיהם של העותרים בסך 10,000 ש”ח כל אחד ומשיבים 3 -4 (השר לביטחון לאומי והמשטרה – א.ח) יישאו בהוצאות העותרים בסכום זהה”.
זה המקום לציין כי העתירה שהוגשה על ידי 50 מתושבי השכונה בהובלתו של מוטי כץ באמצעות ובסיוע של תנועת אגודה ישראלית ועו”ד רועי פדל, הייתה פועל יוצא של נחישות והתייצבו מול רשויות האכיפה במדינה ובתל אביב והשיפורים שחלו בהחלט עומדים לזכותם ולא בכדי הם רואים צורך להמשיך את מאבקם וככל שיידרש להגיש עתירה נוספת והם מעבירים את המסר הזה בגלוי למשטרה ולעירייה.
“כל עוד העתירה התנהלה המשטרה והעירייה הרגישו מחויבות לעשות ולהוכיח את פעילותם עכשיו משהעתירה נמחקה חייבים לפקח על עבודות העירייה והמשטרה בשכונה כדי שלא ניסוג לאחור אלא נמשיך את השיפור והטיפול בשכונה” אומר כץ.
בעל עסק בשכונה מספר ל”מעריב”: “אנחנו קיימים כבר 100 שנים ואני פה למעלה מ–40 שנים. ידענו כבר אז שלא פתחנו עסק בדיזנגוף או באלנבי אלא בשכונת נווה שאנן אבל מה שקרה פה בעשרים שנים האחרונות זה בלתי נסבל ובמיוחד בשנים האחרונות עם קליטתם של הנתינים הזרים. המדינה הפקירה אותם ובעצם אותנו”.
“אחרי שחלק משמעותי שלהם גורשו מהמדינה, נשארו פה מתוך האלפים האחרונים אותם אלה שלא עובדים, שיכורים, עברייני רכוש שהם שפל המדרגה. מרביתם מסתובבים כל היום, קופצים לפרוץ בשכונת היוקרה שהם מעבר לכביש וחוזרים לפה לעשן את הסמים מתחת לאף של השוטרים. לי ולשכן שלי פרצו לרכב לאחרונה אחרי עשרות שנים אתה מבין אז מה קורה כאן”.
האמת, הגעתי לסיור בשכונה מלווה בצלם “מעריב” אבשלום ששוני, ומיד בפנייה לרחוב ארלינגר, חסמה את דרכי בחורה מוזנחת, מסוממת ומתנדנדת שעוסקת במקצוע העתיק בעולם. נאלצתי להתעלם ולהמשיך לפגישה שהתחילה כשלושים מטרים משם בבית הקפה הראשון החדש שנפתח בשכונה. “הם האמיצים הראשונים שהכירו את השכונה ומאמינים בה ואסור לתת להם להתאכזב” אומרים תושבים.
בעודנו עומדים ומחליפים רשמים, מנסים ללמוד ולהבין את המסר של נציג התושבים, אנחנו קולטים בשידור חי ממש, עוד רגע מרגעי השפל של השכונה כשלצד נרקומנים שמחליפים מבטים מול סוחרי הסמים שמגיעים אליהם רכובים על קורקינטים, בחור אריתריאי שבתוך דקה פורץ למונית ומתיישב במושב האחורי כשהוא מנסה לגנוב את קופסת הכסף הקטן כיאה לנהגי המונית.
אנחנו מתעמתים עם הפורץ ומזמינים משטרה. הוא מחזיק בידיים שלו כלי פריצה ונלקח לחקירה, אבל כולם יודעים שבית המשפט ישחרר אותו והוא יחזור להזיק לתושבים ולפגוע בביטחון וברכוש שלהם. כאן המקום גם לציין כי מאז הפנייה למוקד 100, לא חלפו יותר משתי דקות עד שרוכבי האופנועים של השיטור העירוני ומיד לאחריהם ניידת המשטרה הגיעו למקום, כשמגיע לפרגן אז מגיע.
אנחנו ממשיכים לסייר בשכונה וכץ באין פחד מצביע על מבנים שבהם ממוקמים משפחות פשע מהמגזר. אין לי ספק שאם כץ והתושבים מכירים את אותם מבנים גם המשטרה מכירה אותם היטב, והיא מחויבת לבצע פעילות ממוקדת ולחסל את תופעת הסמים שמדירה שינה מעיני התושבים שהימרו על השכונה הזאת מבחינת פוטנציאל לרווחת חיים, ניצלו את ההזדמנות לרכוש דירה בתל אביב במחיר שפוי, משקיפים על הים במרחק הליכה וכן גם מאמינים באקזיט הנדל”ני שבדרך.
“צריכים לספר שאת התחנה המרכזית הישנה הולכים להפוך למרכז תרבות של בת שבע, עם הופעות וזה עוד סיבה לתקווה ואופטימיות. כל יום יגיעו לפה עוד אלף אזרחים טובים וזה יתרום לשיפור” מנסה כץ לשפר את מצב רוחו.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא מסתובב בשכונה וזוכה לעיניים בוחנות של העבריינים וכמובן של הנרקומנים הזרוקים כמעט בכל פינה. אחד מהם אפילו מרשה לומר לו . “אנחנו נמשיך עם הסמים אה”.
כץ מיד משיב לשאלתי אם הוא לא חושש. “לא. אני כבר מקבל מבטים מאיימים וסימנים של יד מתחת לגרון מחברה מהמגזר שקוראים לי יה מלשן. אבל זה הבית שלי ואני נלחם לחיות בו בכבוד עם כל התושבים”.
בינתיים הוא מספר שהעתירה הובילה את המשטרה לפעול בשכונה ולהביא לסגירתם של 31 בתי בושת. “זה כמו טיפה בים עכור. מכה שנתנו ונעלמו. הרשויות הנוספות השותפות צריכות היו להיכנס לעובי הקורה. כל מבנה שנסגר משתלטים עליו דרי רחוב או עבריינים וזה יעצים את הבעיה. לכן משרד הפנים, העירייה, משרד החינוך, משרד הרווחה כולם חייבים להפעיל את כובד משקלם ולהוציא את השכונה מאפלה לאור גדול”.
“המאבק שהגיע לסיומו החודש עם סגירת העתירה, מומן באמצעות קמפיין גיוס המונים, בהיקף של כ- 150 אלף .₪ מתוכם, 20,000 ₪ הוחזרו לעותרים כפיצוי. עו”ד רועי פדל, המייצג את פעילי השכונה בעתירה, אמר כי ״פסיקת ההוצאות על סה״כ 20,000 ש״ח לטובת העותרים, בנסיבות בהן העתירה נמחקה, מהווה כאירוע תקדימי, וממחישה כי השופטים היו קשובים לתושבים ומסכימים כי עתירתם הייתה מוצדקת”.
לצד זאת הדגיש פדל, כי “משמעות מחיקת התביעה אינה דחייתה על הסף אלא מיצוייה בעת הזאת, המשמעות היא, שאם נראה כי המצב בשכונה נותר כפי שהוא וכי אם הגורמים האמונים על אכיפת הסדר והמשילות, משטרת ישראל ועיריית ת”א, יחדלו ממלאכתם, הרי שהעותרים יוכלו לעתור שנית לבית המשפט”.
נתי בירמן מה-נעים, מנכ״ל ״תנועה ישראלית״ שליוותה את פעילי שכונת נווה שאנן במאבק: ”אנו מצרים על כך שנדרשה התערבות בג״ץ כדי להביא למעורבות משמעותית מצד עיריית ת״א והמשטרה בשמירה על ביטחונם של תושבי השכונה. המאבק הצודק של התושבים, מגלם את הכוח הטמון בהתאגדות אזרחית לשיפור המציאות, ואנו מקווים שהוא יסייע לשימור ההישגים שהושגו – עד למימוש מלא של הזכות הבסיסית של התושבים לביטחון ולחיים ראויים”.