תושבי הפריפריה עדיין חיים פחות: דו”ח “שוויוניות בבריאות” שפרסם היום (שני) משרד הבריאות חושף את הפערים העמוקים בשירותי הרפואה בין המרכז לפריפריה. הדו”ח מציג נתונים על תוחלת החיים באזורי הארץ השונים, שיעורי התמותה ותשתיות הבריאות ברחבי הארץ.
מהדו”ח עולה כי ממוצע תוחלת החיים בישראל עמד על 83.8 שנים, אך כאשר מובאים בחשבון הרוגי מלחמת חרבות ברזל, הממוצע הלאומי צונח ל־83.3. הדו”ח מדגיש פערים חדים בין קבוצות אוכלוסייה: נשים יהודיות מציגות את תוחלת החיים הגבוהה ביותר – 85.8 שנים, בעוד שגברים ערבים מגיעים לנתון הנמוך ביותר – 78.2 שנים בלבד.
בחינה גיאוגרפית של הנתונים מגלה תמונת מצב מטרידה: מחוז יהודה ושומרון מוביל בתוחלת החיים עם 84.4 שנים, ואחריו מחוז המרכז עם 84.2 שנים. מנגד, המחוזות הדרומי והצפוני סוגרים את הרשימה עם תוחלת חיים של 81.6 ו־81.9 שנים בהתאמה – פער של כמעט שלוש שנים בין קצוות המדינה. לדעת משרד הבריאות ההפערים מוסברים בין היתר בהרכב האוכלוסייה, ברמת ההשכלה, בנגישות לשירותים רפואיים ובמעמד החברתי-כלכלי.
שיעור התמותה הכללי עמד ב־2023 על 5.1 ל־1,000 נפש בקרב ערבים ו־4.3 בקרב יהודים ואחרים. גם כאן ניכר פער מתמשך, שמגיע עד ל־29 אחוזים בין המגזרים. לפי הדו”ח, ללא חישוב הרוגי המלחמה – מרביתם יהודים – הפער עומד על 24 אחוזים. נתון נוסף שממשיך להדאיג הוא תמותת תינוקות: בעוד שבקרב יהודים מדובר ב־1.2 מקרי מוות לאלף לידות חי, אצל ערבים הנתון מזנק ל־5.2. שיעור זה גבוה משמעותית מהממוצע במדינות ה־OECD ועולה ביתר שאת בפריפריה.
אחת מהבעיות המרכזיות עליהן מצביע הדו”ח היא המחסור בכוח אדם רפואי בפריפריה. בעוד שבמרכז, בתל אביב ובחיפה יש שיעור רופאים הגבוה מהממוצע הארצי – 3.9 רופאים ל־1,000 נפש, הרי שבדרום, בירושלים ובצפון המספר נמוך בהרבה. גם בתחום הסיעוד נרשמים פערים דומים, כאשר הממוצע הארצי עומד על 5.4 אחיות ל־1,000 נפש – נמוך משמעותית מהממוצע במדינות ה־OECD שעומד על 9.4.
בתחום תשתיות האשפוז, ישראל נמצאת בפער עצום ממדינות המערב. שיעור המיטות לאשפוז כללי עמד על 1.716 מיטות ל־1,000 נפש בלבד – פחות ממחצית מהממוצע במדינות ה־OECD. גם כאן, מחוזות הדרום והצפון סובלים מהיצע נמוך במיוחד.
הדו”ח בוחן לראשונה גם את תפקוד מערכות הבריאות בתקופת מלחמת חרבות ברזל. קופות החולים תוגברו ושינו את אופן פעילותן כדי להתמודד עם צורכי האוכלוסייה המפונה ועם עלייה בביקוש לשירותים נפשיים. מוקדים מיוחדים נפתחו, שירותים דיגיטליים הורחבו, ומרפאות ניידות הגיעו לאתרי פינוי.
הדו”ח מתייחס גם להשתלבות של האוכלוסיות החרדית והערבית במקצועות הבריאות. בעוד ששיעור הרופאים מהמגזר החרדי נותר נמוך משמעותית מהשיעור באוכלוסייה הכללית – בעיקר בתחומים כמו רפואה, פסיכולוגיה ופיזיותרפיה – הרי שבתחום האחיות נרשמה עלייה ניכרת במספר הרישיונות החדשים שניתנו לחרדים. במקביל, שיעור הערבים במקצועות הרפואה והסיעוד גבוה יחסית, וחורג לעיתים משיעורם באוכלוסייה, במיוחד בתחומים כמו רפואת שיניים ורוקחות.
“הצמצום באי־השוויון בבריאות הוא ערך לאומי מהמעלה הראשונה” סיכם שר הבריאות אוריאל בוסו, “האחריות שלנו היא לוודא שכל אזרח בישראל מקבל את המענה הרפואי הראוי”.