מפקד חיל האוויר האלוף תומר בר, הוא קצין מוכשר וטייס מעולה עם נסיון מבצעי מרשים ביותר. אבל היום הוא עשה טעות כאשר נכנס לתוך מלכודת. מבלי שהצליח לפרק בצורה מושכלת את המארב שהניחו לו. אפשר לומר שהאלוף בר לא חזר בשלום לבסיסו.
המכתב שמעורר סערה הוא לא מכתב סרבנות. למכתב יש אומנם ריח פוליטי חריף, ונכון היה לא לשים לו כותרת של אנשי חיל אוויר, או של טייסים. אבל במכתב יש הבעת דעה לגיטימית, צודקת. המכתב הולך על הגוון האפור החזק.
אומנם מותר לכל אזרח להביע את עמדתו, מותר לכל אזרח במדינה דמוקרטית להביע עמדה שמהווה התנגדות לממשלה. מותר במדינה דמוקרטית להעלות עצומות, להפגין, להניף שלטי מחאה וכן גם מותר לחסום כבישים. חופש המחאה חייב להיות רחב ומאתגר את הממסד את הממשל.
האלוף בר טעה בדרך הטיפול בפרשה. הוא נכנע לרוח שאוחזת בצה״ל. בדיוק אותה רוח שהפכה את המשטרה מגוף ממלכתי פוליטי. האלוף בר היה צריך לפני ימים להתייצב מול הציבור הישראלי בפריים טיים ולהכריז: מותר לאנשי מילואים בחיל האוויר למחות, להפגין, להניף שלטים, לחתום על עצומות.
אבל לעשות זאת מבלי להצמיד לכך את היותם אנשי חיל האוויר. מפקד חיל האוויר היה צריך להכריז כי בחיל האוויר ובצה״ל לא ישאלו אף חייל בסדיר, בקבע, במילואים אם לקח חלק במחאה מכל סוג, אם חתם על עצומה, אם הוא מסכים למהלכי הממשל והצבא. אנחנו עם חופשי, מותר לכל אזרח גם אם הוא איש מילואים בחיל האוויר לקיים את חובתו האזרחית במדינה דמוקרטית ולהביע ללא חשש את דעותיו את משנתו.
חוסר המעשה של האלוף בר, מציב את צה”ל כצבא חלק מהעם, ולא של כולו. המכתב ותגובת של חיל האוויר אליו, מהווים את המתנה הטובה ביותר שזכה ראש הממשלה בנימין נתניהו לקבל לערב החג.
הכישלון של הביקור שלו בארה״ב, השאלה המרחפת סביב איראן, אי ההצלחה בתמרון הקרקעי בעזה, חקירות המשטרה והשב״כ בפרשת קטאר גייט, ומשפט האלפים – כל אלו נדחקו הבוקר לפינת הדיון הציבורי, לטובת העיסוק במכתב אנשי צוות האוויר.