ראש הממשלה בנימין נתניהו החל השבוע את שלב החקירה הנגדית במשפטו. קריאת הדיווחים מבית המשפט המחוזי בתל אביב על אודות התרחשויות שקרו לפני כשלושה עשורים, מעלות תהייה אם מדובר ביקום מקביל לעולם שבו אנו חיים. הדיווחים על הנושאים העולים במשפט מגיעים לפעמים למחוזות ההזיה, כגון הסיפור בדבר הבקשה של רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, לקבל בובת באגס באני ממר ארנון מילצ’ן. לפי עדות מילצ’ן, הוא התרוצץ ברחבי ניו יורק כדי להשיגה. נתניהו אישר כי הוא זוכר שהביא את הבובה, אך לא היה בכך משהו מיוחד.
אכן, קשה מאוד לחבר בין חלק מהנושאים העולים במשפטו של נתניהו לבין הסוגיות הרות הגורל המונחות על שולחנו של נתניהו באותה עת – המלחמה הקשה שעוד ממשיכה, החטופים שעוד מצויים במנהרות חמאס, המו”מ של ארה”ב עם איראן על הסכם הגרעין ותקיפה ישראלית אפשרית.
אך אסור להתבלבל. נתניהו חושש מאוד ממשפטו חרף הניסיונות שלו להגחיך אותו. מדובר ביקום מסוכן מאוד מבחינתו, וההערכות הן שבכל הנוגע לעבירות של מרמה והפרת אמונים בתיק 4000 ובתיק 1000 – יש לתביעה בסיס ראייתי די משמעותי.
בחקירה הנגדית החליטה הפרקליטות להתחיל בתיק 1000, בניגוד להחלטה בתחילת המשפט לפתוח את פרשת התביעה עם תיק 4000. במהלך החקירה הנגדית ינסו הפרקליטים לערער את אמינותו של נתניהו בעיני השופטים. כך למשל, נתניהו נחקר גם על מהימנותו בחקירת המשטרה. כשנשאל אם אמר רק אמת בחקירה, השיב: “אמרתי אמת. זה לא אומר שלא טעיתי לפעמים”, וציין כי ייתכן שהוטעה על ידי החוקרים.
עו”ד תדמור מהפרקליטות טען כי נתניהו השתמש בביטוי “לא זוכר” 1,788 פעמים – בעיקר כשנשאל שאלות לא נוחות. נתניהו הכחיש: “אין פה זיכרון סלקטיבי. הזיכרון שלי טוב מאוד”. השופטת רבקה פרידמן־פלדמן שאלה אם נתניהו אמר “לא זוכר” כדי לחמוק מהתשובה, ונתניהו השיב בשלילה.
נקודה נוספת שבוודאי ינסו הפרקליטים לתקוף, נוגעת לקו ההגנה של נתניהו, שהתרכז בטענה כי ניסה להשפיע על כל כלי התקשרות מתוך מגמה לגוון ולאזן את התקשורת. לא היה עניין אישי, טוען נתניהו, אלא ניסיון ערכי ממניע ציבורי שהתקשורת תבטא עמדות מגוונות יותר. בהקשר זה יכול נתניהו להיחקר בדבר אילו עמדות הוא ניסה לקדם בתקשורת שלא קשורות אליו באופן אישי.
בחקירות הקודמות נשאל נתניהו מדוע פוליטיקאים מהימין כמו איילת שקד, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן טענו כבר לפני עשור כי “ישראל היום” הוא כלי שרת של נתניהו בלבד, ולא כלי תקשורת ימני אידיאולוגי. הוא השיב כי הם אינם ימניים. “הם (ב’ישראל היום’ – י”ג) תקפו כי הם הרגישו שזה פייק ימין, פייק ימין מוחלט. זה היה סוס טרויאני”, אמר נתניהו על יריביו מימין.
“‘ישראל היום’ באותם ימים היה באמת מחויב לגישה ימנית, והם איתרו את העובדה שבנט הוא פייק ימין, שיש משהו לא אמיתי שם, והוא אחר כך הלך עם התנועה האסלאמית, זו ההוכחה”. כלומר, לגישת נתניהו רק הוא “ימין אידיאולוגי” וכל שאר הפוליטיקאים הם “פייק ימין”. ומכאן תתחדד השאלה – מה הייתה כוונתו כשניסה לגוון את אמצעי התקשורת? האם ביקש להביא עמדות ימין או עמדות שהן פרו־נתניהו בלבד?
שלב החקירה הנגדית הוא לב ליבו של המשפט הפלילי. הכלי המרכזי לחשיפת האמת. זהו הרגע שבו גרסת נתניהו תעמוד למבחן, והטענות ייבדקו לא רק לפי מה שנאמר בחקירה הראשית – אלא גם לפי מה שלא נאמר, לפי הסתירות, לפי היכולת להתמודד עם שאלות קשות, לפי הבעות הפנים ולפי תנועות הגוף.
מהדגימה שראינו השבוע ומכמות ההתנגדויות שמערימה הסנגוריה נראה שצפויים לנו חודשים ארוכים של חקירה נגדית, ולנתניהו צפויים ימים פחות קלים ונוחים ביקום המכונה בית המשפט המחוזי. ועדיין נותר לקוות שיש עוד סיכוי לסיים את התיק הנפיץ הזה בעסקת טיעון לטובת כל הצדדים, ובעיקר לטובת המדינה.