בזמן שהחטופים שלנו עדיין כלואים במנהרות חמאס, ובזמן שהציבור דורש הכרעה ברורה, הולכת ונרקמת מתחת לפני השטח מציאות מסוכנת: קשרים ישירים בין גורמים ביטחוניים ישראליים לחמולות חמושות ברצועת עזה, שלחלקן על פי דיווחים יש זיקה לדאע”ש. הקשרים האלה כוללים אספקת נשק ומתן רוח גבית ליצירת כאוס פנימי, שיפגע בחמאס מבפנים.
כל זה נשמע אולי כמו תחבולה מתוחכמת, אבל בפועל זו אינה הכרעה, אלא אשליה. לא פריצת דרך אסטרטגית, אלא חזרה מדויקת על הכישלונות הישנים – במדים חדשים. כך צמח חמאס – לא רק בשנות ה-80, כשחלקים מהמערכת הישראלית עודדו את התארגנותו מתוך מחשבה תמימה שיחליש את פת”ח, אלא גם בעשורים הבאים, דרך מימון עקיף, שימור שלטונו כ”כתובת” והימנעות שיטתית מהכרעה. זו הייתה מדיניות עקבית, שנתמכה על ידי כל המערכת: פוליטית, ביטחונית ותקשורתית.
כך גם צמח אל קאעידה, כשארצות הברית חימשה את המוג’אהדין באפגניסטן כדי להכות בסובייטים – הסובייטים נסוגו, אבל בן לאדן נשאר. כך נולד דאע”ש, מתוך “בריתות מקומיות” שהמערב טיפח בסוריה. אף אחד לא רצה לשלוח חיילים, אז שלחו כסף ונשק – וקיבלו עריפות ראשים ואימה עולמית.
הפעם שוב טעות שלנו, ביוזמתנו. התחכום המדומה הזה אופייני כל כך למערכת ביטחונית מבריקה טקטית אך מנותקת מהתרבות ומהתודעה של האויב. נדמה שאפשר להנדס את עזה מבחוץ, לשחק בלגו עם חמולות, להדליק שריפה “מבוקרת”. אבל במזרח התיכון, ברגע שמדליקים את האש, היא בוערת. וכשנותנים נשק לקיצונים, הם לא שואלים רשות לפני שהם יורים בו עלינו.
מי שמוביל מהלך כזה כיום מוכיח שהוא לא למד דבר. מנהיגי המערכת הביטחונית והפוליטית של היום הם אנשי האתמול, אנשי שישה באוקטובר. הם ממשיכים באותו דפוס: להסוות חולשה כפיכחון, להעמיד קונספציות במקום הכרעה. אבל מי שניהל את הכישלון לא יביא את הניצחון, ומי שהיה חלק מהשיטה לא יוכל לתקן את השיטה.
אז מה כן? חמאס צריך להיכנע. לא להיחלש – להיכנע. להניף דגל לבן, לשחרר את החטופים ולפרוק את נשקו. וזה לא יקרה מעצמו, דרך חמולה, ולא דרך קומבינה. כדי שזה יקרה אנחנו חייבים לשנות תודעה, כיוון וגישה. דור המדבר אינו מסוגל לעשות זאת. הכרעה אמיתית דורשת שלושה דברים: רצון לנצח, אמונה בצדקת הדרך ונכונות לשבור את חמאס – צבאית, כלכלית ורוחנית. גם אם זה לא מצטלם יפה, גם אם זה לא נוח לדיפלומטים, גם אם דעת הקהל העולמית תתקומם. החיים שלנו אינם תלויים במה יגידו – אלא במה שנעשה. ואין קיצורי דרך.
הכותב הוא מייסד פורום “ישראל מחר”