ביקשנו מארטיום ליאסקובסקי, אלוף העולם בריקודים סלוניים וזוכה העונה השנייה של “רוקדים עם כוכבים”, יחד עם עדי חבשוש, להביע את דעתו על הפרק האחרון של התוכנית — מה הוא אהב, מה פחות, ולמי הוא צופה עתיד מזהיר אפילו בגמר.
עומר נודלמן פתחה את הפרק האחרון, אומנם התוכנית שודרה בערב אבל היא הביאה את השמש לאולפן, עם קוויקסטפ מטורף בפעם הראשונה לעונה. טכנית הריקוד היה מאתגר וברמה גבוהה, רואים שהיא עוברת תהליך ומשתפרת בצעדי ענק מתוכנית לתוכנית. כיף לראות נאבמר שבנו נכון ומלא בתוכן ריקודי.
יחד עם זאת מספר נקודות לשיפור – העמידה צריכה להתחזק, מספר פעמים במהלך הנאמבר ניתן לשים לב כי המסגרת נחלשת והכפתיים עולות. כמו כן, לשלוט על סגירת כפות הרגליים בקפיצות ובסיום התנועה. לסיכום, נודלמן מוכיחה את עצמה כרקדנית חזקה וכמתמודדת עם פונטציאל להגיע לגמר.
שחר טבוך הוא פרפורמר מרשים עם יכולות ריקוד טבעיות, לדעתי הוא בעצמו לא מודע ליכולות שלו, והוא יכול לתת מעצמו עוד. הסיבובים שלו הם לא מהעולם הזה, כמו שהשופטים אמרו – מילת המפתח בשבילו היא שליטה. יש לו המון אנרגיה וכוח בריקוד, ומרוב שיש כל כך הרבה אנרגיה היא מתפוצצת לפעמים בלי שליטה.
אני אישית אוהב לראות פסודובלה אותנטי – מלחמת שוורים, רומנטי, רכושוניות בין הגבר לאישה, וכשזוגות מחליטים ללכת על “קונספט” לריקודים מסוימים, הם צריכים להיזהר שהריקוד לא יברח מגבולות האופי. ואם יש מישהי שיודעת לקחת סגנון ולשלב אותו עם סגנון אחר – זאת רומי. יש ריקודים שאפשר לשחק עם זה, ויש כאלה שעדיף לא לגעת בהם. הסיפור של שחר על משמעות המילה “גבר” ריגש אותי מאוד – הוא שם את הלב והנשמה על השולחן ויודע ללמוד מטעויות, ולהתקדם הלאה.
מה – זה – היה
רוני דלומי באמת כל כך טובה, כמו שאמר דוד דביר – זו בהחלט הסלסות הטובות והקשות שנראו בתולדות התוכנית. היא באה מוכנה במאה אחוז לריקוד והורגש שהביטחון העצמי שלה היה בשמיים. צפיתי בנאמבר עם הלסת שמוטה לרצפה. יש לציין שהיא נשארה שם מריקוד הצ’ה צ’ה שלה בתוכנית הקודמת. היא החזיקה פיזית את הנאמבר מההתחלה ועד הסוף.
מבחינת הערות: רוני צריכה להמשיך לעבוד על כפות הרגליים, בכל פעם שהיא מסיימת תנועה או עושה פוזה מסוימת היא צריכה לדאוג שכפות הרגליים יהיו ב- Turn out ולנעול את הברכיים. היא מדהימה וחד משמעית אם היא תמשיך לרקוד כמו שהיא שרה – היא יכולה לנצח את רוקדים עם כוכבים. יש רק את קארין עליה בדרך שנותנת פייט לא קטן.
אי אפשר שלא להידבק באנרגיות של שי אביבי, רואים שהוא נהנה מכל צעד ומשלב פנטסטית את יכולות המשחק והריקוד. הוא משגר הכל ישירות ללב שלנו. לפני הנאמבר, זכינו ברגע מרגש – הוא אמר דבר מאוד יפה שגרם לי לבכות וגרם לי לקבל שיעור לחיים: “בין בני זוג, לא שני הצדדים חייבים להיות באותו הקצב או לרצות אותו הדבר, אבל אם מישהו מוליך – השני תפקידו לבוא”.
הפוקסטרוט היה מאוד משמח והרגשתי חלק מההצגה, אפילו שכחתי שמדובר בתחרות. הייתי רוצה לראות יותר צעדים מהסגנון עצמו בכוריאוגרפיה. מאוד קשה לשפוט סגנון של ריקוד כשאין יותר מדי צעדים מהסגנון עצמו. לדעתי, אליסיה יכולה וצריכה לאתגר את שי יותר, ברור מאוד שהתחרות לא פשוטה בקבוצה שלו – אאחל לו המון הצלחה בהמשך.
אני ונינה סול מלמדים ומופיעים יחד המון בשנים האחרונות, מנהלים שיחות נפש ותומכים אחד בשניה ברגעים הקשים. אני כל כך אוהב אותה כרקדנית וכבן אדם וגאה בה – היא חזקה ומורה מעולה. וההוכחה – שגיא מוקי. שגיא משתפר בצעדי ענק מתוכנית לתוכנית, והוא לגמרי הפתעה מוחלטת בקבוצה הזאת. מצד שני אני בכלל לא מופתע – נינה יודעת להוציא מכל אחד את המקסימום.
הריקוד היה פנומנלי. יחד עם זאת הייתי רוצה לראות את שגיא משתחרר ויותר אמוציונלי בהבעות הפנים. בסגנון הלטיני יש לו עוד עבודה ודרך לעבור בהגמשת הגוף. בטנגו הוא לגמרי כבש את הרחבה עם מסגרת ועבודת כפות רגליים מדויקת. שגיא ונינה איבדו אנשים קרובים אליהם מאוד במלחמה, והסיפור של שניהם יחד היה מאוד מרגש. לגמרי הגיע להם לקבל את שיא הניקוד בעונה עד כה, עם שלוש עשיריות.
מהתוכנית הראשונה היה אפשר לראות שאימרי ביטון הוא הבטחה ודאית לעונה. יאנה דוברובסקי היא הבסטי שלי, העברתי איתה את השבוע האחרון בהמון לחץ ועצבות. מבאס אותי שלאימרי לא הייתה את ההזדמנות להראות לקהל את הנאמבר הבא שלו. ומאחד שיודע – הנאמבר מאוד מרשים והוא היה שם אותו בראש הטבלה.
ראיתי כמה אש הייתה לו בעיניים, הוא היה מוכן להילחם עד הרגע האחרון בעודו פצוע – ורצה לעלות לרחבה. אך הצוות הרפואי של התוכנית ראה לנכון שלא לאפשר לו לרקוד, ולכן נאלץ לפרוש מהתחרות. אני מבואס בשביל יאנה שגם בעונה הקודמת נאלצה לפרוש מהתחרות עם און רפאלי. אבל בסוף, הבריאות היא הדבר הכי חשוב, יותר מכל תוכנית. מאחל לאימרי החלמה מהירה, וליאנה להמשיך בדרכה, היא רקדנית מדהימה והלוואי נראה אותם בגלגל ההצלה.