עברו יותר מ-20 חודשים מאז מחדל ה-7 באוקטובר, ומה לא טענו פוליטיקאים ועיתונאים המזוהים עם מחנה השמאל כלפי נתניהו וממשלתו. בדפי המסרים שלהם תמיד מופיעות אותן האשמות; נתניהו תמך בהעברת כספים לרצועה. נתניהו האמין במדיניות ‘שקט יענה בשקט’. נתניהו נמנע מהשמדת החמאס. ועוד ועוד ועוד. אגב, אותם צדקנים טהרנים תמכו, בחזקת 10, בכל הטיעונים שהם האשימו את נתניהו. היגיון ויושרה אף פעם לא היו הצדדים החזקים של הרל”ביסטים ממחנה השמאל. גם צביעות לא.
אבל למה להתקטנן על זוטות. בואו נצא למסע קצר בדמיון מודרך בנושא ‘ומה היה קורה אם בנימין נתניהו וממשלתו היו יוצאים למלחמת מנע ב-6 באוקטובר 2023 בעקבות מידע מודיעיני שמקבלי ההחלטות קיבלו 24 שעות לפני ביצוע טבח ה-7 באוקטובר’. ובקיצור, נניח שביום חמישי בלילה סביבות השעה שלוש בבוקר, ה-6 באוקטובר היו מעירים את נתניהו ומעבירים לו את ידיעת הזהב המודיעינית שמראה כי החמאס מתכוון לתקוף, עם אלפי נ’וחבות, את כל יישובי עוטף עזה. נתניהו היה מעיר את כל המערכות. מכנס קבינט. מקיים התייעצויות עם כל הצמרת הביטחונית ומקבל, יחד עם הקבינט שלו ובתמיכת הממשלה כולה, החלטה אסטרטגית – יציאה למלחמת מנע אגרסיבית. כאמור, מדובר בדמיון מודרך ובכל זאת אני מבקש מכם; תזרמו איתי…
ב-6 באוקטובר בשעות הבוקר בעוד חיל האוויר מפציץ מאות מטרות בעזה, צה”ל מגייס מאות אלפי אנשי מילואים לצפון ולדרום. החמאס היה כמובן מתחיל בירי רקטות לכל נקודה אפשרית מבחינתו, החיזבאללה היו יורים בצפון. חיל הים היה מתחיל להפגיז את עזה מהים. חטיבות הסדיר היו מתחילות להתארגן לכניסה פיזית לתוך הרצועה. בצפון היה עיבוי מאסיבי של כוחות צה”ל לאורך כל גבול הצפון.
מאות אלפי מילואימניקים היו חותמים על ציוד ורובם היו זורמים בקצב מהיר לגבול הרצועה ומיעוטם לגבול לבנון. טנקים היו מתחילים להיכנס לרצועה, תותחי צה”ל היו מפגיזים מרחוק. בשעה 18:00 ה-6 באוקטובר 2023, ראש הממשלה היה מכנס מסיבת עיתונאים שבה היה מודיע בדרמטיות על יציאה למלחמת מנע נגד החמאס בעקבות מידע מודיעיני שקיבל בשעות האחרונות. נתניהו היה אף מפרט את שתי מטרות המלחמה: הראשון, חיסול החמאס, והשני, ניטרול איום עתידי של החמאס או כל ארגון טרור אחר מרצועת עזה. אגב, במקרה שכזה, לא היה צריך את המטרה השלישית של שחרור כל החטופים מהסיבה הפשוטה, לא היו לנו חטופים כי הקדמנו תרופה למכה…
כיצד לדעתכם היו מגיבים הרל”ביסטים, הקפלניסטים וכל מבקריו של נתניהו משמאל, אלה שמה-7 באוקטובר לא מפסיקים לצווח על כך שנתניהו אשם כי לא השמיד את החמאס ולא טיפל באיום לפני הטבח? לדעתי, לא צריך לנחש או להמר כיצד אותם פוליטיקאים ועמיתיהם העיתונאים היו מגיבים. הם היו מאשימים את נתניהו ביציאה למלחמה מסיבות פוליטיות/משפטיות או גם וגם. הם היו צווחים בגרונות ניחרים שנתניהו מסכן את המדינה. הם היו מייללים שנתניהו הוא הסכנה הגדולה למדינה ולא החמאס. הם היו מאשימים את נתניהו בהפקרות ומסבירים שהחמאס מוכיח בגרות ואחריות. הם היו טוענים ברצינות תהומית שנתניהו, ולא החמאס, הוא האחראי למלחמה.
כמובן, מיד אחרי מסיבת העיתונאים שבה נתניהו הכריז על מלחמת מנע, יאיר גולן, יאיר לפיד, בני גנץ וכל ערימת הקפלניסטים, הרל”ביסטים ולמעשה כל מחנה השמאל היו דורשים מיד להפסיק את המלחמה. הם היו חוסמים כבישים בכל רחבי הארץ ועומדים על כך שיש לחזור למדיניות ‘שקט יענה בשקט’. הם היו מסבירים שרק הקמת מדינה פלשתינית היא ערובה לשקט וביטחון. הם היו דורשים מנתניהו להמשיך להכניס כסף לרצועה ולשתף את קטאר בהעברת סיוע לרצועה. ובקיצור, הם היו חוזרים על המנטרה הקבועה שלהם שהחמאס, חיזבאללה, חות’ים ואיראן אינם הסכנה הגדולה לישראל, אלא דווקא ראש הממשלה בנימין נתניהו.
זהו. סיימנו את הדמיון המודרך. חזרנו למציאות הכואבת שכולנו שקועים בה כבר כמעט שנתיים. עם יד על הלב. אחרי הדמיון המודרך כמה אמת אתם מייחסים עכשיו לביקורת של הפוליטיקאים מהשמאל וחבריהם העיתונאים שמחזיקים גם הם באג’נדה של השמאל?
מ.ש.ל.
הכותב הוא ראש מטה שר החוץ לדיפלומטיה והסברה והקונסול הכללי של ישראל לשעבר בדרום-מערב ארה”ב