הפוש המבשר על בחירות לראשות המחנה הממלכתי הצליח להפתיע רבים. המחנה הממלכתי שחרטה על דגלה להיות מפלגה לא דמוקרטית שמתיימרת להוביל את הגוש הדמוקרטי עברה השמדת ערך פוליטית חסרת תקדים בזכות סגירות, שמרנות ופרנויה מצירוף כוחות חדשים, דעתניים ודינמיים שיהפכו אותה למפלגה תוססת, בועטת ומייצרת רגש חיובי והזדהות.
כמו אחותה הבכורה, יש עתיד, עוד מפלגה לא דמוקרטית המתיימרת להוביל את הגוש הדמוקרטי, לא השכילו ראשי המפלגות לפיד וגנץ להבין בזמן אמת את האכזבה מהגישה הממלכתית, הפשרנית וזו הנוטה להגיש לחי שנייה לתנועה הביביסטית שחבטה בעוצמה בלחייהם ובגופם של תומכי הגוש הליברלי.
ההודעה על בחירות לראשות המחנה הממלכתי היתה אמורה להיות יום חג דמוקרטי שבו מקבלת על עצמה המפלגה את תפקיד מפלגת השלטון, בדיוק כמו בתכנית המקורית לכחול לבן מפלגת האם שפורקה על ידי לפיד וגנץ. מה רבה היתה ההפתעה כשההודעה הכה חשובה הזו יצאה ככה פתאום, באמצע היום, בלי שום מידע נוסף על גוף בוחר משמעותי, תקנון בחירות רציני, חזון דמוקרטי לצירוף כוחות חדשים ופתיחת השורות, ובכלל רעיון עמוק ואידאולוגי סביב ההתמודדות לראשות המפלגה. במקום זאת יצא פוש קטן על בחירות.
הגוש הליברלי דמוקרטי הפך בעשור האחרון לגוש מפוצל, סגור ומסוגר, המקדש צייתנות על פתיחות רעיונית. בשל כך הוא התקשה לנצח או לגבש אידאולוגיה. כשכל מאווי המנהיג היא שימור נאמנות, זה בא על חשבון תכניות עבודה רציניות, הגעה לקהלי חדשים והכנסת אנרגיה לשורות המפלגה. מנועים חזקים מייצרים סחף וכח, מנועים חלשים מייצרים איטיות וכבדות. יש עתיד והמחנה הממלכתי הפכו למסגרות איטיות, כבדות ולא אטרקטיביות ולכן תקוות מרעננות כמו גולן או בנט מציתות את הדמיון.
עכשיו רגע האמת של אייזנקוט להוכיח שהוא קורץ מהחומר של רבין, ברק ודומיהם. מנהיג למדינה ולא לקבוצה, מנהיג עם אידאולוגיה במקום פרנויה, מנהיג שחותר למגע במקום לחתור להתרפסות, מנהיג שמציג אלטרנטיבה להובלה ולא מספר שתיים בממשלת אחדות. מרגע שבו יצא הפוש הקטן והמוזר, עליו לקבוע מועד לבחירוֶת, גוף בוחר שלא יקטן מעשרים אלף איש והתחייבות לפריימריז גם לרשימה. זה הזמן של אייזנקוט להוביל שינוי, לאשר תקנון ולקבוע מועד בחירות בטרם יתברר שהפוש הקטן היה בלון קטן שהתפוצץ בקטן ונעלם. דווקא אייזנקוט יכול להרים עם גולן את דגל החיבורים הנדרשים לגוש הליברלי ולקבוע מנגנון לבחירת מוביל הגוש, ולקרוא ללפיד, לליברמן ולכל המעונין בקולות הגוש הליברלי כדי להתמודד על ראשות הממשלה, להעמיד את עצמו לבחירת הציבור, לנצח ולהוביל.
תומכי הגוש הליברלי משוועים למנהיגות אמיצה. כזו שאינה חוששת לומר דעתה, להציע דרך שונה לטיפול באיום האיראני, החמאסי אבל לא פחות חשוב להורדת יוקר המחייה שיקום מערכות החינוך, הבריאות והתחבורה שקרסו, להחזרת המשטרה להיות גוף ממלכתי ולא מיליציה בן גבירית, קביעת חוקי למניעת הסתה שעונשים כבדים בצידה וסגירה, כן סגירה, של כלי תעמולה שלטוניים הפוגעים בצה״ל ומובילים למלחמת אזרחים לרבות העמדה לדין של שופרות רעילין שהפכו את פשעי השנאה לנורמטיבים במימון ממשלתי.
הגוש הליברלי צריך לדבר לימין, למרכז, לשמאל, לפריפריה, למרכז, לשומרי המסורת ולחילונים. לפיד וגנץ איבדו את אמון הציבור ורק בחירות דמוקרטיות לראשות המפלגה בגוף בוחר אמיתי, יחדשו את האמון וייתנו לגיטימציה למנהיגות החדשה.
הכתבה הובאה על ידי מיקי לוין