עכשיו זה סופי. כרוניקה קבועה, שידועה מראש, הושלמה פעם נוספת: אחרי שרימו אותו, פעלו מאחורי גבו והשפילו אותו פומבית במינויו של חבר בפורום מטכ״ל לתפקיד ראש השב״כ מבלי לעדכן, לקבל אישור, לראיין ולעבוד על פי הספר, מכונת הרעל סיימה את מדידת הטווחים והכנת החימושים לקראת המטווח הצפוי על ראשו של הרמטכ״ל אייל זמיר. פקודת האש כבר ניתנה.
בדיוק כמו קטאר, שהוגדרה על ידי נתניהו לאחרונה כ״מדינה מורכבת״, כך הגדירו אתמול מקורבי נתניהו את היחסים בינו לבין הרמטכ״ל כ״מורכבים״. זמיר עצמו, בדברים שנשא בפני לוחמים בח’אן יונס, העביר אתמול מצידו אמירה מהדהדת, שלא לומר עקיצה, לכיוון השני, הלאומני־משיחי, כפי שמיוצג על ידי האלוף זיני ומפעיליו, אנשי נתניהו: ״זו אינה מלחמה אינסופית״, אמר רב־אלוף זמיר, ״נפעל לקצר אותה בהתאם להגשמת מטרותיה, אנחנו רוצים להכריע ונעשה את זה בנחישות ויסודיות״.
כדי להקדיח את התבשיל צץ ברגע הנכון האיש המגוחך שנושא בתפקיד ״שר הביטחון״, והוסיף ג׳ריקן של בנזין מטעם עצמו כשאסר על הפצ״רית, האלופה יפעת תומר־ירושלמי, להופיע בכנס של לשכת עורכי הדין, אף שהפרקליטות הצבאית היא חלק מהלשכה. הוא עשה את זה אחרי שהתעלול הקודם שלו, לאסור על יאיר גולן להיכנס לבסיסי צה״ל, לא זכה לתשומת הלב הרצינית המצופה. גולן ימשיך להיכנס לבסיסי צה״ל עם תעודת האלוף שלו. הוא לפחות לא יפרוץ לתוכם באלימות, כפי שעשו שרים וח״כים בליכוד.
בעניין הפצ״רית, כ”ץ טען שמדובר בפורום פוליטי ונזף באלופה תומר־ירושלמי בפומבי, כהרגלו. כשהתברר שהרמטכ״ל אישר את הופעתה בכנס, לאור העובדה שהיא עמדה לשאת בו נאום הסברה מובהק למדיניות ישראל במלחמת חרבות ברזל, ובו כל ההצדקות לצעדים הצבאיים שצה״ל נוקט בעזה – כ”ץ לא התבלבל ופסל את ההופעה בכל זאת. הוא חייב לצאת גבר־גבר. בכל זאת, דמותו ב״ארץ נהדרת״ לא מוסיפה לו בריאות.
אל תגידו לא ידענו – הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
למה? כי הוא לא רוצה לפגר אחר נתניהו ועדר סייעניו. הוא כאן לא לשם הביטחון הלאומי, הוא בתפקיד כדי לבצר את הביטחון האישי של עצמו. כשהוא מדבר בפורום סגור, בקבינט, כ”ץ אומר את האמת: ״המשפטנים לא מפריעים לנו לפעול בעזה, אין שום התערבות של המשפטנים״, גער בשרים הקיצוניים שניסו, שוב, לטעון את זה. הוא לא העריך שזה ידלוף, אבל זה דלף. אז הוא מתקן עכשיו ומתנפל על ״המשפטנים״, כי הוא חייב לצבור את הנקודות שלו בבייס הליכודי. ביטחון המדינה? לא באמת מעניין אותו.
חובה להדגיש: מצבנו הבינלאומי מעולם לא היה ביש יותר. התקרית שבה נהרגו תשעה מעשרת ילדיה של הרופאה העזתית בהפצצה של צה״ל בעזה – חורכת את כל המסכים בעולם. אחרוני תומכינו מתפוגגים. מדינאים, בעלי טור, משפיענים שתמכו בנו מאז 7 באוקטובר בעקביות, מתחילים לחזור בהם. על הרקע הזה, נאום סדור של הפרקליטה הצבאית הראשית, במדי אלוף, שיתורגם מיידית ויופץ בעולם, היה יכול להפיג מעט את המפולת. אבל את ישראל כ”ץ זה באמת לא מעניין. הוא חייב את הקטטה שלו. הוא לא יפגר אחרי נתניהו. ואנחנו, אנחנו צריכים לזכור את זה. גם ביום שאחרי.
נחזור לזיני: אין עדיין תשובה לשאלה מה השתנה מאז שנתניהו פסל אותו לתפקיד מזכירו הצבאי בגין ״משיחיות יתר״ והסיר את שמו מרשימת המועמדים לרמטכ״לות מאותה סיבה, לרגע שבו הוחלט למנותו לראש השב״כ. האם בשב״כ אנו זקוקים למפקד משיחי, לאומני־חרד״לי? או שמא מדובר כאן בצורך משפחתי, שרק אדם כדוגמת זיני יכול לספק?
בסביבת נתניהו מספקים הסבר שומט לסתות: ״ביבי לא רצה שהוא יהיה רמטכ״ל כי זה מסוכן מדי״, אומרים המקורבים, ״צה״ל זה צבא שמפעיל כוח רב כל יום בחזיתות רבות, מלחמות, כיבושים, הפצצות, לתת את הצבא לידיים של מישהו שרואה בצה״ל את ‘צבא השם’ ובישראל את ‘מלכות דוד המלך’ – היה נראה לביבי מסוכן״. כששואלים אז מה עם השב״כ, הם עונים: “השב״כ ארגון קטן, חשאי, פועל בעיקר בתוך ישראל ובשטחים, כאן התקלות לא יכולות להיות גדולות מדי״.
זו תשובה מופקרת, מופרכת, מטורללת. השב״כ הוא הארגון הרגיש ביותר בישראל. יש לו אמצעים שאין לארגונים אחרים, בעיקר לנוכח העובדה שהוא רשאי להפעיל אותם גם על אזרחים ישראלים. האידיאולוגיה של אלוף זיני לא רחוקה בהרבה מזו של נערי הגבעות הפרועים, בהסתייגות מהאלימות שהם מפעילים מדי פעם. אם יהיה ראש השירות, הוא צפוי לצמצם עוד יותר את פעילותו של האגף לסיכול טרור לא ערבי (שמכונה בטעות ״המחלקה היהודית״). האם הוא יסרב למה שסירבו שלושת קודמיו, כשיתבקש להפעיל אמצעים נגד אזרחים ישראלים?
דבר אחד בטוח: תלאותיה של המשפחה המלכותית בכל הקשור לאבטחתה האישית מסביב לשעון בכל רחבי העולם, הסתיימו. עד עכשיו היה השב״כ הגוף שבלם את הגחמות השונות הללו, כפי שהומלצו באופן קבוע על ידי הקב״ט הראשי מטעמה של הגברת נתניהו במשרד ראש הממשלה, אלון חליוה. האלוף זיני אמור להיות תאומו של חליוה, לפחות בתחום הזה. אז ביטחון המשפחה הוסדר. נשאר רק לטפל בביטחון המדינה.
חובה להזכיר: האלוף דוד זיני הוא קצין רב־זכויות. אמיץ, קרבי, חותר למגע. אנשים ששירתו איתו, מתחתיו ומעליו, מדווחים על קצין ישר, ממלכתי, קפדן מאוד. הדיווחים האלה סותרים את העובדה שזיני סייע לנתניהו לרמות את מפקדו הישיר, הרמטכ״ל. על פי פרסום בגלי צה״ל אתמול, כשזיני נתפס יוצא ממכוניתו של ראש הממשלה בצאלים על ידי המזכיר הצבאי אלוף רומן גופמן, הוא סיפר לגופמן שאכן שוחח קצרות עם נתניהו על ״גיוס חרדים״. הוא לא הזכיר במילה את מינויו הצפוי לראשות השב״כ. כשגופמן עלה על זה והדגיש שחובה לבצע הליך סדור של ריאיון באישורו של הרמטכ״ל, התעלמו ממנו.
העסק כולו מריח מקומבינה ביביסטית טיפוסית, שממנה בדרך כלל אף אחד לא יוצא יבש. זיני הוכתם, זמיר הושפל, גופמן מנסה עכשיו למלט את עצמו מזעם מפקדו, ורק נתניהו רוחץ בניקיון כפיו, מאשים את כל העולם וטוען ש״פחד שהרמטכ״ל יטרפד את המינוי״.
אני מתקשה לזכור מתי היה נתניהו אחראי להליך מינוי תקין כלשהו. מתי הוא ניצח על מהלך שלא הסתבך, התברבר והתפוצץ בצורת פצצת סירחון כזו או אחרת. למה הוא היה חייב להקדיח גם את התבשיל של ראש השב״כ המיועד? למה לנהל מו״מ עם קצין מאחורי גבו של הרמטכ״ל, למה למהר, למה לא לשבת עם היועמ״שית ולמצוא פתרון, למה לא לערוך ריאיון עומק כמקובל (כפי שערכה הגברת נתניהו למזכ״ץ רומן גופמן בטרם אושר לתפקידו…), למה להפר שוב את ניגוד העניינים?
התשובה פשוטה: המפגש של נתניהו עם זיני בצאלים אירע ב־8 במאי. יום אחד קודם, ב־7 במאי, נעצר שוב מקורבו של נתניהו יונתן אוריך. חקירת קטארגייט עשתה סימני התקדמות, ובאוריך ניכרו סימני שבירה. נתניהו היה זקוק לגיים צ׳יינג׳ר. לא אתפלא אם בעתיד יתברר שאוריך קיבל כבר בימים שאחרי רמז ש״העזרה בדרך״. ראש השב״כ החדש יהיה ״מישהו משלנו״. חקירת קטארגייט תיבלם. כך על פי ההערכה שלי. כרגע אין לזה הוכחות בשטח. מה שיש בשטח זה כאוס פנימי חסר תקדים, התנגשות חוקתית בדרך, בוקה ומבולקה, פירוק סופני ושיטתי של כל מוסדות המדינה ושחיטת כל פרותיה הקדושות. והכל, על מזבח של מטרה אחת: הישרדותו של המנהיג הכושל בתבל.