השבוע תיאר ידידי מיכאל מילשטיין בחשבונו ברשת X (לשעבר טוויטר) תסבוכת נוספת. עלייתן של משפחות פשע שתופסות את מקומה של חמאס בשטח. אחת מהן לפחות, משפחת אבו-שבאב ממזרח רפיח, הקימה מעוז שליטה, ובמהלך הפסקת האש נהגה לפשוט על שיירות סיוע.
אבו-שבאב הם ענף משבט תראבין הבדואי, ובראשה עומד יאסר אבו-שבאב, מומחה להברחות, סחר בסמים וגניבה. תושבים ברפיח התרשמו, כי גורמי ביטחון ישראלים מצויים בקשרים עם החמולה הזו.
אם כדי להחליש את חמאס בחרה ישראל במשפחת פשע, דומה הדבר להמרת פשפשים בחולדות. שהרי באיזו שפה אפשר לדבר עם עבריין? איזו מחויבות אפשר ליצור אצלו לאורך זמן? ומי לידנו יתקע כי נאמנותו לא תפקע או תומר לאחרים? פשיעה, במיוחד במצבה הנוכחי של עזה, היא הקרקע הפורייה ביותר להצמחת כיסי טרור.
סיוע הומניטרי לאוכלוסייה בזמן מלחמה דורש רצינות וכובד ראש. ישראל איננה עושה טובה לעזתים בלבד, אלא גם לעצמה. טוב אם מפעלות הסיוע הללו לא יישענו על שותף מפוקפק, לא ישמשו להפקת רווחים ולא יגרמו למותם של רעבים. במיוחד כאשר מאחורי הקלעים בוחשות או מעורבות כמה מדינות רציניות, וההון הדרוש לשם כך נמצא.
ישראל מחויבת להשקיע בייצוב החיים האזרחיים ברצועה. לא רק למענם, אלא גם למען עצמנו. אם ברצועה יתהווה ריק שלטוני, לאזרח לא תהיה כתובת ויתפתחו כיסי עוני ופרוטקשן, אנו נהיה הכתובת הראשונה לכל המחלות הללו. הטרור שעלול לצמוח שם הוא עיוור ושטני כפי שקרה בעיראק שאחרי סדאם. זהו טרור שיבקש לנקום על היקפי המוות הבלתי נתפסים, על החורבן, ויפעל לשבש כל ניסיון לבנות משהו חדש.
במסרים שהעבירו המצרים לישראל בשנה האחרונה הם הזהירו מפני התפרקות כוללת. את הילדים הללו, שאיבדו הורה, אחות או קרוב משפחה אהוב, לא יהיה צריך לגייס בתוך כמה שנים. הם כבר מגויסים לנקמה. ויש אלפים כמותם בימים אלה.
הטור המלא יפורסם מחר ב”מעריב סופהשבוע”