כל בלון סופו שהאוויר יוצא ממנו. גם בבית המשפט העליון חשוב שיזכרו את זה. מה שמקצת מהשופטים – בפועל, רק שניים מהם – עושים שם לאחרונה, בשבתם על כס המשפט, דומה בעיניי למעשה באותו בלון שלא זכר שקרביו מלאים באוויר חם. הוא ניסה להתרומם עוד ועוד עד שהאוויר יצא ממנו לגמרי’ והוא נפל מרוקן על הרצפה.
אני צופה בהם, ביצחק עמית ובדפנה ברק-ארז, ואני יודע שיום אחד יהיה גורלם כגורל אותו בלון שלא זכר שסופו של כל בלון לא נמצא בשחקים אלא על הקרקע. פסיקותיהם מלאות באוויר חם, ואין בהן כל ממש משפטי.
הן מלאות בטינה לממשלה המכהנת. הניסוחים עושים עוול לשנים רבות של פסיקה שקולה ומאוזנת. הם מתעלמים מהוראות החוק, וחלק מהם בכלל בונים מערך חוקי מעל ראשה של הכנסת. יש אומרים שקטעים מהפסיקות מזכירים להם כתבי שטנה שמתפרסמים על קירות בתים בשכונות מסוימות בירושלים ובבני ברק.
אינני יודע כיצד זה קורה, אבל כל הסוגיות הציבוריות מגיעות אל אותם שלושה שופטים. נעם סולברג חולק על דעתם של עמית וברק-ארז, ובמחנה השמאל חוגגים: “בג”ץ החליט”. אין הטעיה גדולה מזו. זה לא “בג”ץ החליט”. אלה שני שופטים מוכים בסנוורים. עמוסים ב”קפלניזם”.
אני אומר את הדברים בהרבה כאב, ובלא מעט חששות, כיוון שאני יודע שבעוד ימים לא רבים תעלה על שולחנם התנגדותם של חסידי התקינות השלטונית, כביכול, לבחירה בדוד זיני לתפקיד ראש השב”כ. אותם עותרים, אותם שופטים – ואותם ביטויים. שוב נראה אותם נציגים של העותרים, ושוב שניים מהשופטים, עמית וברק-ארז, יעמידו פנים במהלך הדיון שדעתם טרם התגבשה, אם כי שאלותיהם יסגירו את צפונות ליבם.
“ניגוד העניינים” של ראש הממשלה יטריד אותם מאוד. הם לא יבחנו את טיבו של המועמד או את כשירותו. די יהיה להם, כנראה, בכך שהוא אינו “משלהם”. בכל כוחם הם מנסים למנוע שינויים בצמרת. אובדן השליטה מפחיד אותם. הם אוהבים מאוד את העובדה שאין גורם בר סמכא שיכול לנער את מה שקורה במערכות המשפט.
מה שמחזיר אותי למשל הבלון. גם השופטים צריכים לדעת שלא לעולם חוסן. יבוא יום ותימצא הדרך להפוך את היוצרות. הציבור ירצה לדעת שיש משמעות לבחירה שלו. באותו שלב לא תהיה עוד תקומה למי שרוצה להשליט אנרכיה משפטית. השפיות תחזור למחוזותינו כבראשונה.
עם זאת, עד שזה יקרה, מצפים לנו ימים לא קלים. הניסיון לחסום את זיני, גם באמצעות היועמ”שית, יכול להסתיים ממש לא טוב. רבים מדי ירגישו שמדובר בהתעמרות משפטית גרידא, שתכליתה לחסום פריצת דרך של חלק ענק באוכלוסייה, וחבל שזה יקרה.